אני רק רציתי לשיר

את המושג נטוורקינג שמעתי לראשונה בחיי כשעבדתי בכלל בתחום החינוך. אני זוכרת כמה זה הקסים אותי שאנשים יכולים להתקדם בחיים באמצעות החיבור עם אנשים אחרים. העביר את ההרצאה מנכ"ל אחד חשוב בן של מנכ"ל עוד יותר חשוב בקהילה העסקית. ההרצאה הייתה מול מנהלים מבתי ספר שהשתתפו בפרויקט של חיבור בין התעשייה ומערכת החינוך. חיבור בין עולמות. זה אולי הדבר שהכי מרגש אותי בעולם.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שטעמתי כבד אווז (סליחה, זו אולי הפעם הראשונה והאחרונה שטעמתי את זה) עם תאנים טריות. זה היה באיזו מסעדה ירושלמית זכרונה לברכה, וזה הוגש למנה ראשונה. כשטעמתי את זה אבדתי את יכולת הדיבור. משהו בחיבור בין המתוק והמלוח, במרקמים - כל כך כל כך ריגש אותי. זה קרה לי עוד פעמיים בחיים שחיבור בין טעמים באוכל מפעים אותי ומאלים אותי.

האמת היא שהכל אני חווה בחיים רגשית. כזו אני. יוסישלי צוחק עלי שהמדד שלי אם רופא שהלכתי אליו הוא טוב או לא הוא אם הוא נחמד. בלי קשר לכמה הוא מומחה בתחומו. נכון! זה א"ב בעיני להיות בעל מקצוע שהוא נחמד ואנושי. לא פחות ממומחה.

איפה הייתי? אה, נטוורקינג. מי האמין אז לפני יותר מ10 שנים שיבוא יום ויהיה לי סוג של קבוצת נטוורקינג משל עצמי. אני בטח לא האמנתי. עבדתי בתעשיידע, העמותה החינוכית של התאחדות התעשיינים זו הייתה הפרנסה שלי. מקום גדוש באנשים טובים מלאי תשוקה וחזון לעשיה שלהם. כתבתי תכנים, הכשרתי מדריכים, הדרכתי צוותי מורים ומנהלים. נהנתי עד מאד. כמות הידע שרכשתי היתה עצומה ואני יכולה לומר בדיעבד שהיא היתה אחד הדברים שאפשרו לי להקים עסק משל עצמי בסופו של דבר.

הרבה ממה שקורה בחיים שלנו אינו באמת ידוע מראש. גם כשיש לנו חלום לא תמיד ברור לנו איך הוא יתגשם. אנחנו נועצים אותו כסיכה במפת חיינו ומקוים שנגיע אליו פעם.

הנה אני בתמונה מאז. כמה השתנתי מאז, וכמה לא.

אחרי לידת פקעת האדם השניה שלי לא חזרתי לעבודה ההיא. מיציתי. יצאתי קצת ללמוד, התחלתי לחשוב מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. מפה לשם הלכתי ללמוד הנחיית קבוצות ואימון. פתאום הבנתי שבעצם כשלמדתי בימוי תאטרון בתואר השני שלי אימנתי את השחקנים. זו היתה גישת הבימוי שלי . להוציא מהכוח אל הפועל את המשהו בהם שיכול להתחבר לדמות ולתת לה חיים. שוב חיבורים.

ותפקיד המנחה, טוב הוא שלי בטאבו מאז ומעולם. זה היה מרגש. עכשיו מה עושים עם כל זה ? לא רציתי לחזור להיות שכירה. ת'כלס בראש שלי תמיד הייתי עצמאית. תשאלו את המנהלים שלי במקומות השונים בהם עבדתי. יגידו לכם משהו כמו : חכמה חכמה אבל עצמאית מדי.

פתחתי עסק. התחלתי לאמן. להנחות קבוצה היה נראה לי כמו חלום רחוק.

כאמא צעירה עם עסק צעיר לא היו לי הרבה מקומות לפגוש נשים כמוני. לא היה לי מקום לדבר את העסק שלי, לגרום לאנשים להכיר אותי ולהגיע אלי, לא היה לי עם מי לשתף פעולה, ממי ללמוד ודרך מי להשתקף .במקרה מישהי צרפה אותי לקבוצת עצמאיות בפייסבוק שקוראים לה "גדולה" ונפגשה פעם בחודש. בחיל ורעדה עם שק ריק מבטחון עצמי הלכתי למפגש. במקום הצגה עצמית שלי ושל העסק שלי בכלל קראתי שיר שכתבתי. כל כך לא היה לי מה להגיד על העסק שלי . הייתי כל כך ממש בתחילת דרכי.

אחכ די במקרה התחלתי לנהל את קבוצת הפייסבוק של הארגון, לא היה לי מושג איך לעשות את זה, אבל הציעו לי אז הסכמתי.

כשרק חלמתי על זה שנעבור לצפון אמרתי למייסדת הקבוצה , רעות שלומי רסלר בעלת הלב הכי גדול בעולם שאני מכירה , שאני עוד אפתח את הקבוצה הצפונית שלה בחיפה. צחקנו.

כשעברתי לחיפה גיליתי שבדיוק נפתחה קבוצה שלה בחיפה אבל עם מנחה אחרת. בלעתי את כבודי האבוד והלכתי למפגש הראשון. הייתי ממש צמאה לפגוש נשים מהאזור, לא הכרתי אף אחת. אף אחת. לא היה לי מושג מאיפה להתחיל בכלל את העסק שלי.

היה מפגש נפלא. נפלא עד כדי כך שבסוף המפגש בשלב "המה לקחתי" אמרתי שאומנם זו היתה אמורה להיות הקבוצה שלי אבל כל כך התאהבתי במנחה המקסימה שאני מוותרת לה. (אני אומרת לכם, עכשיו ממעוף הציפור הגבול בין ישירות לחוצפה הוא לעתים שקוף כמעט) התחבקנו. היא הנחתה עוד כמה מפגשים אבל זה לא היה לה מדויק מספיק מקצואישית, והחליטה לפרוש ולהעביר לי את השרביט. כשאמרתי את המשפט הזה אי שם בפברואר לפני שלוש שנים לא ידעתי שאני שוב נועצת סיכה במפת חיי המקצואישיים. אמרתי כי זה מה הרגשתי, פרגנתי לה מכל הלב היא אחת הנשים היקרות הראשונות שפגשתי בחיפה. ואני אוהבת אותה אהבת נפש. פתאום מצאתי את עצמי מנהלת קבוצת נשים עצמאיות. מי היה מאמין? שוב, לא אני.

הדברים התגלגלו ככה ש"גדולה" שינתה את פניה והפכה בינתיים לתנועה להתפתחות נשים באשר הן ואני ילדתי את הקבוצה הפרטית שלי "לפגוש את עצמך בטוב".

אתמול במפגש רב משתתפות שהיה אצלי במשגב הבנתי כמה דברים על ההתפתחות המקצואישית שלי . קלטתי איזה חיבורים קורים בין הנשים בקבוצה, שהן מקיימות מפגשים מקצואישיים בעולם האמיתי. יש לכם מושג כמה זה ריגש אותי? מי האמין אז כששמעתי לראשונה את המושג נטוורקינג שאני אעמוד בראש אחד מיוחד שכזה.

אני? אני רק רציתי לשיר.

מוזמנים להציץ לפרויקט הבא שאני עובדת עליו: http://tevatnoach.vp4.me/gabit